דחיית עתירה של עו"ד כנגד תחלופת יועצים משפטיים לועדות מקומיות לתכנון ובנייה

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה כנגד החלטת המשיבה 1, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "בקעת בית הכרם" (להלן: "הוועדה") והמלצת המשיבה 2, ועדת האיתור לעניין בחירת יועמ"ש/תובע למשיבה 1, שעל פיהן נבחר המשיב 3 לתפקיד היועץ המשפטי של המשיבה 1 ואילו המשיבה 4 נבחרה כ"מועמדת כשירה שניה". החלטת המשיבה 1 התקבלה לאחר שנתקיימו הליכים לבחירת יועץ משפטי על פי הנחיות משרד הפנים בנושא (חוזר מנכ"ל 1/07).

העותר הוא עו"ד המנהל משרד עורכי דין ומשמש מזה שנים כיועץ משפטי ותובע חיצוני  למשיבה 1. התפקיד אותו מילא העותר מספר רב של שנים הוא התפקיד שעמד כעת למכרז. העותר והמשיב 5 נמנים עם חמישה מועמדים שנמצאו "המתאימים ביותר לתפקיד יועמ"ש/תובע "חיצוני" למשיבה 1.

עתירה זו הוגשה בהמשך לעת"מ 546/08 שהסתיימה בפסק דין מיום 10.11.08 (להלן: "העתירה הקודמת"). בעתירה הקודמת שהגיש לבימ"ש זה ביקש העותר לבטל הליכי מכרז למינוי יועמ"ש ותובע למשיבה 1, שנפתחו במהלך חודש יוני 08' על פי הנחיות חוזר המנכ"ל 1/07 שפרסם משרד הפנים בחודש פברואר  2007. העותר ביקש במסגרת העתירה הקודמת כי מר אבי בן גיגי, יו"ר הוועדה המקומית, לא יהיה יו"ר ועדת האיתור לעניין בחירת יועמ"ש/תובע למשיבה 1. טענתו הייתה כי מטרתו של מר בן גיגי הינה להחליף את העותר אשר משמש כבר שנים רבות כיועץ משפטי למשיבה 1. העתירה הקודמת שהוגשה לבימ"ש זה נדחתה ונקבע שם כי אין מקום להורות על העברתו של מר בן גיגי מתפקידו ויש לבצע את הליך האיתור ובחירת היועמ"ש בהתאם להוראות חוזר המנכ"ל בעניין נוהל מינוי יועמ"ש.

יש לציין גם כי לפני הגשת העתירה הקודמת לבימ"ש זה הוגשה על ידי העותר שבפני ועותר נוסף עתירה לבג"צ, בג"צ 3288/06, אשר נמחק בהסכמה, כאשר המדינה הצהירה כי העותרים יהיו זכאים להציג מועמדותם בפני ועדות האיתור. כן הוצהר כי בהסכמת המדינה, בתוך חודש ימים מיום פסק הדין בבג"צ יהיו רשאים העותרים וכן כל גורם מעוניין אחר להגיש למשרד הפנים הערות והשגות על הנהלים החדשים שגובשו לעניין מינוי יועצים משפטיים לוועדות מקומיות על פי סעיף 19 לחוק התכנון והבניה ובתוך חודש ימים לאחר מכן יגבש משרד הפנים נוסח סופי של הנהלים לאחר שישקול את ההערות שיוגשו לגופן. בהמשך, כאמור, פרסם משרד הפנים "נוהל למינוי יועמ"ש לועדות מקומיות לפי סעיף 19 לחוק התכנון והבניה התשכ"ח - 1965 (להלן: "נוהל מינוי יועמ"ש" או "חוזר המנכ"ל"), על פיו נערכו הליכי בחירת היועמ"ש למשיבה 1.

כעת משיג העותר על הליך איתור ובחירת היועמ"ש למשיבה 1 במהלכו נבחר לתפקיד היועמ"ש המשיב 3, ואשר נערך על פי הנחיות משרד הפנים בנוהל מינוי יועמ"ש.

במסגרת העתירה שבפני כעת טוען העותר כי הצעת המשיב 3 אינה תואמת את דרישות ההזמנה להגשת הצעות, מאחר שהמשיב 3 כרך את ההצעה לייעוץ המשפטי יחד עם ההצעה לייצוג בהליכים אזרחיים ומנהליים והתייחס בנפרד רק להליכים הפליליים. עוד טוען העותר כי הצעת המשיב 3 עולה ב- 50% על הצעת העותר, מאחר שהצעתו הכוללת של המשיב 3 מסתכמת ב- 28,000 ש"ח +  מע"מ לחודש ואילו הצעתו הכוללת של העותר מסתכמת ב- 18,500 ש"ח + מע"מ. העותר מציין גם כי ניסיונו ומקצועיותו של המשיב 3 אינם עולים על ניסיונו ומקצועיותו של העותר.

באשר למשיבה 4 טוען העותר כי הצעתה הכוללת עומדת על 18,000 ש"ח + מע"מ, דהיינו, מעט פחות מהצעת העותר, אך נוכח פער הניסיון והמומחיות אין להבין מדוע הועדפה על העותר.

העותר טוען כי יו"ר המשיבה 1 הינו בעל תפקיד דומיננטי בהליך המכרז, אשר תוצאותיו מלמדות כי יו"ר המשיבה 1 ממשיך לדבוק ב"צורך בתחלופה", חרף הצהרותיו במסגרת העתירה הקודמת כי ישקול בלב חפץ את מועמדות העותר.

כן טוען העותר כי תוצאות המכרז מלמדות כי החששות שהועלו במסגרת העתירה הקודמת לגבי עצמאות שיקול דעתו של מהנדס המשיבה 1 התגשמו במלואן.

העותר טוען באשר לחברה השלישית בוועדת האיתור שהייתה נציגת היועמ"ש למשרד הפנים שאין להבין את הצטרפותה להמלצות ועדת האיתור אלא אם כן הונחתה להעמיד את הצורך בתחלופה לפני כל שיקול אחר.

לטענת העותר, מתן שירותים משפטיים לוועדות מקומיות הוא החלק הארי של ההתמחות, הניסיון, המוניטין ומקור הפרנסה של העותר מימים ימימה ובשלהי חייו המקצועיים יקשה עליו מאוד לחפש מקור פרנסה אחר. בשל כך הסיר היועמ"ש מעל העותר את מגבלת 7 השנים שהונהגה לגבי כלל התובעים החיצוניים ובג"צ החליט כי העותר יהיה זכאי להגיש את מועמדותו לתקופה נוספת גם אצל הוועדות המקומיות שהעותר משרתן שנים רבות. העותר טוען כי שיקול התחלופה מעוגן בנוהל המוכר של משרד הפנים שגובש והוצג לפני שהתקבלה ההחלטה הנ"ל של בג"צ. דווקא בשל אותה הנחיה כללית לתחלופה התעורר הצורך בהחלטת בג"צ לבל תיחסם דרכו של העותר להתמודד על המשך העסקתו. העותר טוען כי הדברים ידועים למשרד הפנים ולמשיבה 1 ולכן תמוה כיצד השתרבב אותו צורך בתחלופה להמלצת ועדת האיתור, שעה שבג"צ הורידה אותו מעל הפרק לגבי העותר.

המשיבה 1 טוענת כי הליך בחירת היועמ"ש בוצע על פי הקבוע בחוזר המנכ"ל של משרד הפנים ובפסק הדין של בימ"ש זה בעתירה הקודמת ובסופו של יום נשמעו העותר ושאר המשתתפים הן בפני ועדת האיתור והן בפני המשיבה 1 וניתנה להם הזדמנות נאותה להציג את עמדתם בפני מליאת הוועדה המקומית בכל הנוגע להמלצות ועדת האיתור.

עוד טוענת המשיבה 1 כי לטענות העותר כבר קיים השתק פלוגתא מאחר שהעותר מבקש לפסול את ההליך מבלי שהוסיף כל ראיה חדשה, לאחר שהייתה הקפדה קפדנית מצד המשיבות 1 ו-2 על ההליך כמתואר בפסק הדין בעתירה הקודמת של העותר. המשיבה 1 טוענת כי הטענה לפיה תוצאות המכרז מלמדות כי יו"ר המשיבה 1 פעל שלא בתום לב, כשהוא מונחה אך ורק על ידי הצורך בתחלופה נטענת בעלמא ואין בה כדי להרים את הנטל המוטל על העותר נגד חזקת תקינות המעשה המנהלי. גם לגבי מהנדס הוועדה המקומית, שהינו חבר ועדת האיתור, אשר לגביו טוען העותר כי חששותיו בדבר מהימנותו שהועלו במסגרת העתירה הקודמת התאמתו, כביכול, טוענת המשיבה 1 כי אין בסיס לטענות העותר כי עיון בעתירה הקודמת מעלה ששאלת השתתפותו של המהנדס בוועדת האיתור כלל לא עלתה וממילא המהנדס עצמו לא היה צד לה. בכל מקרה, טוענת המשיבה 1 כי הרכב ועדת האיתור נקבע בחוזר המנכ"ל ולו היה יסוד לטענות העותר בהקשר זה היה עליו לתקוף למעשה את חוזר המנכ"ל וזאת לא עשה.

המשיבה 1 טוענת כי העותר לא העמיד שום תשתית עובדתית לטענותיו וממילא אין עילה לפסילת חברי ועדה שמונו כדין על יסוד ספקולציות והשערות כגון אלה שנטענו על ידי העותר.

באשר לטענות העותר בדבר אי התאמתה של הצעת המשיב 3 לתנאי המכרז טוענת המשיבה 1 כי אמנם נוסח הפרסום של המודעה לקה באי בהירות מסוימת, מאחר שלא הובהרה ההבחנה בין תפקידו של תובע בהליכי תביעה פליליים לשאר ההליכים המשפטיים בהם אמור היועץ המשפטי לייצג את הוועדה, אך המשיב 3, שהיה ער להבדל זה, הבהיר בהצעתו את הבעייתיות שבפרסום והפריד בין התשלום בגין פעולתו כתובע לבין יעוץ משפטי ושאר ההליכים המשפטיים. לכן, ומאחר שההלכה היא שלתנאי במכרז שאיננו ברור יש ליתן פרשנות המקיימת את ההצעות, לא נפל פגם בהליכים. בכל מקרה, טוענת המשיבה 1, כל ההצעות נבחנו על בסיס שווה של תשלום כולל בגין כל השירותים המשפטיים.

המשיבה 1 טוענת כי יש לדחות את טענות העותר בדבר אי סבירות הבחירה בהצעתו של המשיב נוכח מחירה ביחס להצעת העותר מאחר שהמשיב 3 כלל בהצעתו כל סוג עבודה והליך משפטי אפשרי, זאת בשעה שהעותר החריג מהצעתו הגלובאלית הליכים בפני ביהמ"ש העליון והליכים "עתירי עבודה" אחרים בסכומים גבוהים יחסית.

לטענת המשיבה 1, הצעת העותר כוללת מרכיבים משמעותיים שאינם ברורים, תוך השארת מרחב משמעותי לשיקול דעת לגבי קביעת שכ"ט בתיקים "בעלי היקף עבודה רב". המשיבה 1 טוענת כי הצעת המשיב 3 הברורה והמוגדרת עדיפה על הצעת העותר לאור מסוימותה.

המשיבה 1 טוענת כי בחשבון כללי מצאה ועדת האיתור והוועדה המקומית אחריה שאין פער מחירים כה משמעותי בין ההצעות ובתחשיב הנתונים האיכותיים והמחיר מצאה להמליץ על המשיב 3 ועל המשיבה 4 כמועמדים עדיפים.